Lesson 5 – Verbal Deception – Baba Metziah 48b-49b

Rabbi Mordechai Silverstein
The Conservative Yeshiva


View the English text for Baba Metziah 48b-49b

View the Hebrew text for Baba Metziah 48b-49b

Guide Questions and Issues

The mishnah which heads up the sugya in this lesson follows after sugyot dealing with the prohibition of a form of monetary deception – ” אונאה ” which we would call ‘price gauging.’ The topic of our mishnah is called ” אונאת דברים – verbal deception and/or verbal hurt”. As you will note immediately from the mishnah, the sages thought this to be a very serious infraction.

1. What information does the mishnah give us? What is its structure? What doesn’t it tell us?

2. In 1c., check out the meaning of the verse used as a proof text. What is its pshat or simple meaning? How are the sages interpreting it here?

1. The Talmud opens its discussion (1) with a rather extensive baraita. Read it through. What is its purpose here?

2. This baraita opens offering scriptural justification for the negative precept – אונאת דברים . This sort of study we call midrash halacha. Look up the verses. How does it learn the principle of אונאת דברים from these verses?

3. Are all types of אונאת דברים the same? Can you categorize the different types?

4. In step 2, there is a מחלוקת – dispute? Just exactly what is the dispute over?

5. How does 3 relate to 2? What is the point of 3?

6. What is the legal/interpretative purpose of steps 7-8?

7. In 9-9a, what is the purpose of the comparison between אונאה and ספק אשת איש ?

8. What is the purpose of the story about David? Of all the possibilities why choose David?

9. What makes Tamar a good example for learning the prohibition of אונאת דברים ?

(It is probably a good idea to remind yourselves of the plot line in the Judah and Tamar story by reading the story preceding the verse employed here.)

10. Step 11 is a kind of drasha we have not come across before called a נוטריקון – notarikon. This form of drashah takes a word and builds from the component syllables words. In our case from the word עמיתו – his fellow, we build עם אתך – with you [in Torah and mitzvot. These sages are of the mindset that this commandment is limited to the covenantal community.

11. Steps 12-14 deal with אונאת דברים and its applications between husband and wife.

12. Steps 15-17 deal with God’s role in dealing with אונאת דברים , based upon a verse from the prophet Amos (7:7). Read the verse. What is its pshat meaning? What is the drash based on? (Hint: Take a close look at the Hebrew word for “plumbing line”)

13. Steps 18-19 return to the subject of proper marital etiquette.

14. The remainder of the sugya contains one of the most famous stories in Talmudic literature – the story of the Achnai oven – a story over a legal debate between the sage Rabbi Eliezer ben Hycanus and the other sages. It is a story frequently used to demonstrate that halachic decision making in now in human hands. Read through the whole story to the very end. Enjoy it. It’s a great story. The question I have for you (and consider this a discussion question) is: what is the purpose of this story in this sugya? Is its purpose legal theory?

15. [Note that while most of the story is in Aramaic, step 26a which is the Babylonian end of the story is in Aramaic. In that section, you will find out why this story was put here by the Babylonian sages.]

20-22. The opening volley in this story is a mishnah about an oven that was a technical innovation. Normally ovens were made of clay. If they became ritually impure, there was no way for them to regain their ritual purity. This “achnai oven” was made up of coils of clay held together with mortar. The sages disputed whether such an oven could become ritually impure. Rabbi Eliezer said that this oven could not become ritually impure while the sages said that such an oven could become ritually impure.

23. Read the story carefully. Specific halachic question aside, how would you describe the debate between Rabbi Eliezer and the sages? How would you characterize their dispute? What is the larger religious issue at this point in the discussion? (Remember in this treatment of the sugya we are contending with the story as a self – contained unit.)

Step 23 was a baraita. The next step is a meimra imposed upon the baraita.

24. What is Rabbi Jeremiah’s (an Amora) addition to this episode? Just deal with his statement (and not the meeting of Rabbi Nathan with Elijah).This late addendum to the story is really the crux of the story from a legal theory vantage point.

What function does the system of decision making he has introduced serve?

What are its advantages? Disadvantages?

Why do you think that the Talmud takes this approach?

25. This stage of the story returns us to the baraita. It deals both with the treatment (or mistreatment) of Rabbi Eliezer.

26. This section is also an addendum. Notice that it is in Aramaic, signaling that it is not part of the baraita. It tries to explain the rationale for how Rabbi Eliezer was treated. Notice how complicated the scene is. On the one hand, Rabban Gamliel is trying to hold the operation together and on the other the story is clearly concerned with how Rabbi Eliezer is treated. Life and leadership are never easy.

Discussion Questions

  1. Is אונאת דברים explicitly prohibited in the Torah like אונאת ממון – monetary deception? What then is its status as a mitzvah? Is it a מצווה דאורייתא or a מצוה דרבנן ?
  2. There are a number of examples of אונאת דברים which are particularly prominent in our lives even today. For instance, when does “window shopping” become אונאת דברים ?
  3. When does nickname giving or sarcasm become אונאת דברים ?
  4. What do you think are the theological underpinnings of אונאת דברים ? Try building a theory.
  5. See 14 above.
  6. There is also room for comment on the place that this story plays in Jewish legal theory.
  7. Did the tradition need to reject Rabbi Eliezer’s approach to decision making?
  8. If Rabbi Eliezer is right, then what is the status of law decided by the rabbis?
  9. Does God approve of the new method of decision making? What does that mean?
  10. What is the relationship between Rabbi Eliezer’s decisions and those of the sages? Who is right?

Advanced Questions

1. Now that we have completed what the Talmud has to say on a given subject, take a look at how this subject is covered in one of the most famous collection of mitzvot.

ספר החינוך מצוה שלח

שלא להונות אחד מישראל בדברים

שלא להונות אחד מישראל בדברים, כלומר שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם. ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [ב”מ נ”ח ע”ב] כיצד, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, היו חלאים באין עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב [ד’, ו’], הלא יראתך כסלתך וגו’. ראה חמרים מבקשים תבואה, לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו, ולא יאמר לתגר בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. ועל זה נאמר [ויקרא כ”ה, י”ז] ולא תונו איש את עמיתו.

שורש מצוה זו ידוע, כי הוא לתת שלום בין הבריות, וגדול השלום שבו הברכה מצויה בעולם וקשה המחלוקת, כמה קללות וכמה תקלות תלויות בו.

מדיני המצוה, כמה אזהרות וכמה זירוזין שהזהירונו זכרונם לברכה בענין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לביישם, והפליגו בדבר עד שאמרו [שם] שלא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים.

וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות. והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [שם] גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר [שם, שם] ויראת מאלהיך וגו’. ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעינים והוא יראה ללבב. וכמה מעשים כתבו לנו זכרונם לברכה במדרשים ללמד על זה מוסר, ועיקר הענין בפרק רביעי ממציעא.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים ראוי להזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדי. זולתי במה שצריכין הרבה כדי שיקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו ובני ביתו של אדם, והמיקל בהם שלא לצערן בענינים אלה, ימצא חיים ברכה וכבוד. ועובר על זה והכאיב את חבירו בדברים, באותן שפירשו חכמים זכרונם לברכה בבעל תשובה ובחולה ובכיוצא בהן. עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה. וכמה מלקיות מבלי רצועה של עגל ביד האדון המצוה על זה, יתברך ויתעלה.

ואולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין, ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכן ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים.

ואם אולי יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על דבריו, ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה, כי כעס בחיק כסילים ינוח, וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף, זהו דרך הטובים שבבני אדם.

ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקין מיד חבירו, כי יש לו רשות להנצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות ותוך, בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו.

ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה [שבת פ”ח ע”ב] הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר [שופטים ה’, ל”א] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

Go to Next Class – The Rebellious Son:– An Exercise in Judicial Interpretation