Disgrace And Praise – Haggadah And The Seder

There are three places in the Tanakh where we can find an abbreviated retelling of the story of the Exodus from Egypt. Read these three texts, note how they are similar and how they differ. All three of these texts are used in various places in the Haggadah, so look for them there!

דברים פרק כו

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: (ז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:

“My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation. 6The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us. 7 We cried to the Lord, the God of our fathers, and the Lord heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression. 8The Lord freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents.”

דברים פרק ו

(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: (כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: (כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: (כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:

20 When, in time to come, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that the Lord our God has enjoined upon you?” 21 you shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. 22 The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs and portents in Egypt, against Pharaoh and all his household; 23 and us He freed from there, that He might take us and give us the land that He had promised on oath to our fathers. 24 Then the Lord commanded us to observe all these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good and for our survival, as is now the case.25 It will be therefore to our merit before the Lord our God to observe faithfully this whole Instruction, as He has commanded us.”

יהושע פרק כד

(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק: (ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם: (ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: (ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם.

Joshua said to all the people, “This is what the Lord, the God of Israel, says: ‘Long ago your ancestors, including Terah the father of Abraham and Nahor, lived beyond the Euphrates River and worshiped other gods. But I took your father Abraham from the land beyond the Euphrates and led him throughout Canaan and gave him many descendants. I gave him Isaac, and to Isaac I gave Jacob and Esau. I assigned the hill country of Seir to Esau, but Jacob and his family went down to Egypt. “‘Then I sent Moses and Aaron, and I afflicted the Egyptians by what I did there, and I brought you out. When I brought your people out of Egypt.

משנה פסחים י:ד

מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורשים מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה.

Mishnah Pesahim 10:4

He begins with disgrace and ends with praise. And they expound upon “My father was a wandering Aramean” until he finishes the whole portion.

Why do you think the rabbis chose Deuteronomy 26 as the central text of the seder? Why that text and not the others?

Why not use the stories themselves from Exodus?

Why recite the story beginning with disgrace and ending with praise?

In the following source two amoraim dispute the meaning of “disgrace” as referred to in the Mishnah.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א

מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
מאי בגנות?
רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו.
[ושמואל] אמר: עבדים היינו.
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה?
אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי.
פתח ואמר עבדים היינו.

Bavli Pesahim 116a

He begins with disgrace and ends with praise (Mishnah Pesahim 10:4).
What is “disgrace”?
Rav says:  In the beginning our forefathers were idol worshippers.
[And Shmuel] says:  “We were slaves.”
  1. Nahman said to Daru his slave:  “A slave whose master frees him, and gives him much silver and gold, what must he say?
He said to him:  “He must thank and praise him greatly.”
He (R. Nahman) began and said, “[We were] slaves…”

The following is a list of the versions of the names as found in various manuscripts of the Bavli. Note that while most manuscripts attribute the first statement to Rav only one attributes the second to Shmuel. It seems likely that the second statement was originally attributed to Rava.

Manuscripts

Our forefathers were idol worshippers

We were slaves

JTS ENA 1608

Rav

Rabin

JTS EMC 1623

Rav

Rabbah

Vatican 134, Munich 6, Columbia X 893, Ritba, R. Judah b. Yakar, R. Isaiah of Terrani, Abudarham

Rav

Rava

Vatican 109, Rif (printed edition), Ittur, Shibolei Haleket, Rosh, Vilna printed edition

Rav

Shmuel

Rav Netronai Geon, Seder Rav Amram Geon

Rav

?

Oxford 366, Abudarham

Abbaye

Rava

Rabbenu Hananel

Rava

Rav Yosef

Munich 95

anonymous

Rav

Venice printed edition

anonymous

Rava

If this is correct, then this is a dispute between Rav, an early amora who grew up in Israel and Rava, a later Babylonian amora.

 תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד ב

אמר רבא: צריך שיאמר ואותנו הוציא משם.

Bavli Pesahim 116b

Rava said: He must say, “And He took us out of there.”

This statement appears a little bit after the above dispute about the disgrace.

What do you think Rava is referring to? Where do the words “and He took us out of there” come from?

ירושלמי

רב אמר (ב)[כ]תחילה. (צריך להזכיר) בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו’ ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו’ וארבה.

Rav said:  As in the beginning.  “On the other side of the river your ancestors dwelled… and I took your father Abraham from the other side of the river… and I made [them] numerous.”

בבלי

רב אמר: מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.

Rav said:  In the beginning our ancestors were idol worshipers.

On the right hand side is the Eretz Yisraeli version of Rav’s words. Where is the quote from? How does the “Israeli” version of Rav’s interpretation of disgrace differ from the version on the left, the Babylonian version? What different aspects of “disgrace” do they emphasize?

Assuming that the version on the right is original (the Yerushalmi usually is assumed to preserve a more original version of statements) why would the Bavli adjust the statement.

The following source is an excerpt from an ancient Eretz Yisraeli Haggadah found in the Cairo Geniza. Note how this Haggadah matches the Yerushalmi quoted above.

הגדה ארץ ישראלית, פורסם על ידי פליישר

מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואומר בעבר הנהר ישבו אבותינו מעולם (כל הפסוקים עד): ויעקב ובניו ירדו מצרים. ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקדש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה (כל הפסוק עד) ארבע מאות שנה.

Eretz Yisrael Haggadah, published by Ezra Fleischer

One begins with disgrace and ends with praise and says, “On the other side of the river my ancestors dwelled” (all of the verses until) “And Jacob and his sons went down to Egypt.” Blessed is He who keeps his promise to Israel, blessed is He. For the Holy One, blessed be He, reckons the end of time to do what he promised to our father Abraham in the [covenant] between the pieces as it says, “And He said to Abraham, ‘I know that you will be a stranger” until the verse “four hundred years.”

The following is a teshuvah, a responsum, written by R. Neturai Gaon in the 9th century C.E. The geonim, the spiritual and political leaders in Babylonia, engaged in fierce polemics against the Jewish leadership in Eretz Yisrael. Many battles were fought over the proper versions of prayers. While you read this teshuvah note how he accuses those who use this Haggadah of being Karaites. Today, we know that those who recited this Haggadah were simply Eretz Yisraeli rabbinic Jews, certainly not Karaites.

 

תשובות רב נטרונאי גאון – ברודי (אופק) אורח חיים סימן קלח

* וכך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא: מי שאומר בקידוש של פסח אשר קדש את ישראל, וכשגומרין מה נשתנה אין אומר עבדים היינו לפרעה במצרים ואינו אומר מתחלה עובדי עבודה זרה, אלא אומר ויאמר יהושע אל כל העם (יה’ כד, ב) עד ויעקב ובניו ירדו מצרים (שם, ד), ואומר מברוך שומר עד צא ולמד, וקורא ארמי אובד אבי עד שגומר את הפרשה כולה (דב’ כו, ה – ח), פסוקים כמות שהן ואין אומר מדרש כלל, ואומר רבן גמליאל (פסחים פ”י מ”ה) ואשר גאלנו (שם מ”ו) והלל. תימה גדול בדבר הזה – מי שנוהג מנהג זה אין צריך לומר שלא יצא, אלא כל מי שעושה כן מין הוא וחלוק לב הוא וכופר בדברי חכמים ובוזה דברי משנה ותלמוד, וחייבין כל הקהלות לנדותו ולהבדילו מקהל ישראל, ככתוב (עזרא י, ח) והוא יבדל מקהל הגולה. וכי עבדים היינו שאמרו חכמים לא מן התורה הוא, ואמרת לבנ(י)ך עבדים היינו לפרעה במצרים (דב’ ו, כא). ויאמר יהושע אל כל העם לא מתחלה עובדי עבודה זרה הוא, שכך שנינו (פסחים פ”י מ”ד) מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ואמרנו (שם קטז סע”א) מאי גנות, רב אמר {מתחלה ושמואל אמר} עבדים. ואילולי טינא שיש בלבבם וחלוק לבם ואין רוצים לומר דברי משנה ותלמוד, מאי איכפת להם לומר מתחלה. אלא הללו מינין ומלעיגין ובוזין דברי חכמים, ותלמידי ענן ירקב שמו אבי אביו של דניאל, שאמר לכל התועים והזונים אחריו: עזבו דברי משנה ותלמוד ואני אעשה לכם תלמוד משלי, ועדיין הן בטעותם ונעשו אומה לעצמן, ותקן תלמוד של רשע ושל עול לעצמו. וראה מרנא ורבנא אלעזר אלוף דמן אספמיא ספר תועבות שלו שקורין אותו ספר מצות, כמה תחבולות יש בו. ועכשו צריכים להנדות, שלא להתפלל עם ישראל בבית הכנסת, ולהבדילם עד שחוזרין למוטב ומקבלין עליהם שנוהגין כמנהג של שתי ישיבות, שכל מי ש
אינו נוהג מנהג שלנו לא יצא ידי חובתו.

Thus said R. Netronai Gaon, Head of the Yeshiva: One who says for Kiddush on Pesah ” אשר קדש את ישראל” and when he finishes Mah Nishtanah he doesn’t say “Avadim Hayyinu” and he doesn’t say, “In the beginning our ancestors will idol worshipers” but he just says, “And Joshua said to the people” until “And Jacob and his sons went down to Egypt” and he says, “Baruch shomer” until “tze ulmad” and he reads “arami oved avi” until he finishes the parsha, just the verses and he doesn’t say any midrash and he says “Rabban Gamaliel” and “Asher Gaalnu” and Hallel.

This is utterly perplexing. Oone who acts in such a way has certainly not fulfilled his obligation. Rather anyone who does this is a heretic and he denies the words of the sages and despises the words of the Mishnah and Talmud. And all of the communities of Israel should excommunicate him, as it is written, “And he should be separated from the community of the exiles.”  And is Avadim Hayyinu that the sages said not from the Torah, “And you shall say to your sons, We were slaves to Pharaoh in Egypt.” “And Joshua said to all of the people” doesn’t that mean that originally they were idol worshippers, as we taught, “He begins with disgrace and ends with praise” and we said, “What is disgrace? Rav said, “In the beginning… and Shmuel said, We were slaves.” …Rather these people are heretics and they despise the words of the sages. And they are the disciples of Anan, may his name rot…

The following few sources are older versions of the text that lies at the heart of the Haggadah—, the Arami Oved Avi midrash. You should look at these texts and compare them to the longer text found in modern Haggadot. Our Haggadot contain the fuller “Babylonian” version, one that probably originated in Babylonia and was later adopted in most European countries. Note how sparse these versions are. It is possible that when the text was still oral, the tendency was to keep it short. Once the text was written down, it became possible to use a much more expanded version.

Ancient Eretz Yisraeli Haggadah (published by Rovner)

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי.
וירד מצרימה: אנוסה על פי הדיבר.
ויגר שם  במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל יי אלהי אבותנו וישמע יי את קולינו וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו.
ויוציאנו יי ממצרים.  לא על ידי מלאך לא עלידי שרף לא עלידי שליח אלא הקב”ה בעצמו.
ביד חזקה: שתים.  בזרוע נטויה:  שתים.  במורא גדול:  שתים.  באותות:  שתים.  ובמופתים: שתים.
אלה עשר מכות שהביא המקום ברוך הוא על המצרים במצרים ואלו הן:  דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכות בכורות.
והוציאנו משם שנאמר ואותנו הוציא משם.
Come and learn what Lavan the Aramean wished to do to Jacob our father, that Pharaoh the evil one decreed only against the male children whereas Lavan wanted to destroy everything, as it is said “arami oved avi.”“And he went down to Egypt”:  compelled by the Divine Word.

“And dwelled there with meager numbers.  But there he became a great and very populous nation.  The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us.  And we cried out to God, the God of our ancestors and He heard our voices and he saw our suffering, and our toil and our oppression.”

“And God took us out of Egypt”, not by an angel, not by a seraph, not by an agent, but rather the Holy One, blessed be He, Himself.

“With a mighty hand: ”—two.  “With an outstretched arm: ”—two.  “With awesome power”—: two.  “With signs: ”—two.  “With wonders: ”—two.

These are the ten plagues which God, blessed be He, brought upon Egypt:  blood, frogs, lice, beasts, cattle-plague, boils, hail, locusts, darkness, slaying of the first-born.

And he took us out from there, as it is said, “and he took us out from there” (Deuteronomy 6:23).

Another Ancient Eretz-Yisraeli Haggadah

“וירד מצרימה”: אנוס על פי הדיבר. ראה חיבתו [שלאבינו יעקב כמ]ה הוא <חביב> לפני המקום, שנ’ “[אנכי ארד עמך מצרימה] ואנכי אעלך גם עלה.”

[ויגר שם במתי מעט] ויהי שם <לגוי גדול>.  [ראה חיבתן שלישראל כמה הן חב]יבין לפני המקום, שלא ירדו במצר’ אל[א במתי מעט, שנא’ “בשבעים] נפש ירדו אבותיך [מצרימה, ועתה שמך ייי אלהיך ככוכבי השמים לרוב.]”

“ויוציאנו ייי ממצ’.”  ל[א על ידי מלאך, לא על-ידי] שרף, לא על-ידי שליח, א[לא הקב”ה בעצמו.  שנ’]”ועברתי [ב]ארץ מצ’ בל[ילה הזה והכיתי כל בכור] בא[ר]ץ מצ’ מאדם ועד ב[המה ובאלהי מצרים] אעשה שפטים אני י[יי.”

“ביד חזקה”—שתים.] “ובזרוע נטויה”—שתים, [“ובמורא גדול”—שנים, “ובאותות”—שתים, “ובמופתים”—] שתים,

אלו עשר המכו[ת שהביא הקב”ה על] המצרים במצ’.  ואיל[ו הם:  דם, צפרדעים, כנים,] ערוב, דבר, שחין, [ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.]

“והוציאנו משם”, ש[נ’ “ואותנו הוציא משם.”  לא] בזכותינו הוציאנו ייי [ממצרים אלא בזכות אברהם] יצחק ויעקב, שנ’ “ויש[מע אלהים את נאקתם,] ויזכר אלהים את ברי[תו את אברהם את יצחק] ואת יעקב, וירא אלה[ים] את בני ישראל וידע אלהים].”

And he went down to Egypt:” compelled by the divine word.  See how beloved was our forefather Jacob, how beloved he was before God, as it is said, “I Myself will go down with you to
Egypt and I Myself will also bring you back” (Genesis 46:4).

“And dwelled there with meager numbers.  But there he became a great nation.”

See how beloved was Israel, how beloved they were before God, that they only went down to Egypt with meager numbers as it is said, “Your ancestors went down to Egypt seventy persons in all; and now the Lord your God has made you as numerous as the stars of heaven” (Deuteronomy 10:22).

“And God took us out of Egypt”, not by an angel, not by a seraph, not by an agent, but rather the Holy One, blessed be He, Himself as it is said, “For that night I will go through the land of Egypt and strike down every first-born in the land of Egypt, both man and beast; and I will mete out punishments to all of the gods of Egypt, I the Lord” (Exodus 12:12).

“With a mighty hand”—two.  “With an outstretched arm”—two.  “With awesome power”—two.  “With signs”—two.  “With wonders”—two.

These are the ten plagues which the the Holy One, blessed be He, brought upon Egypt, and these are they: blood, frogs, lice, beasts, cattle-plague, boils, hail, locusts, darkness, slaying of the first-born.

And he took us out from there, as it is said, “and he took us out from there” (Deuteronomy 6:23). Not on our own merit did the Lord take us out of Egypt but through the merit of Abraham, Isaac and Jacob, as it is said, “God heard their moaning and God remembered His covenant with Abraham and Isaac and Jacob.  God looked upon the Israelites and God took notice of them” (Exodus 2:24).

Ancient Babylonian Haggadah (also published by Rovner)

[ולב]ן בקש לעקר א[ת הכל] ש]נא’ “ארמי אבד אבי.

[וירד מצרי]מה [ו]יגר שם במתי מ[עט ויהי שם] לגוי גדול ועצום.”

“וירא את [עני]נו” כמה שנא’ “וירא אלהים את בני ישר[אל] וידע אלהים.”

“ויוציאנו יי ממצרים:” לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אלא הק’ב’ה’.

“ביד חזקה”—שתים, “בזרוע נטויה”—שתים, “באותות”—שתים, “ובמפתים”—שנים.

אילו עשר מכות שהביא המקום ב’ה’ על המצרים במצרים ואלו הן:  דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חושך [מכת בכו]רות.  ר’ יהודה [היה נותן] בהם סימנים: דצ”ך עד”ש בא[ח”ב].

Lavan wanted to destroy everything, as it is said “arami oved avi

“And he went down to Egypt and dwelled there with meager numbers.  But there he became a great and very populous nation.”

“And he saw our suffering,” as it says, “God saw the children of Israel and God knew.”

“And God took us out of Egypt”, not by an angel, not by a seraph, not by an agent, but rather the Holy One, blessed be He, Himself.

“With a mighty hand”—two.  “With an outstretched arm”—two.  “With awesome power”—two.  “With signs”—two.  “With wonders”—two.

These are the ten plagues which God, blessed be He, brought upon the Egyptians in Egypt:  blood, frogs, lice, beasts, cattle-plague, boils, hail, locusts, darkness, slaying of the first-born.

Rabbi Judah would give them a mnemonic:  D’tzakh, A’dash, B’achav

Go to Next Class – Afikomen

image_print